מחקר חדש בודק טיפול בפסילוסיבין להפרעת אכילה קשה

מחקר פיילוט חדש מאימפריאל קולג' בלונדון בחן טיפול בפסילוסיבין בקרב נשים המתמודדות עם אנורקסיה כרונית. התוצאות מעוררות עניין, אך עדיין רחוקות מלהוות הוכחה לכך שמדובר בטיפול יעיל או המלצה לשימוש מחוץ למסגרת מחקרית.

בשנים האחרונות אנחנו רגילים לראות כותרות גדולות על פסילוסיבין, החומר הפעיל בפטריות קסם, בעיקר בהקשר של דיכאון, חרדה, פוסט טראומה והתמודדות עם סוף החיים. אבל מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי The British Journal of Psychiatry לוקח את השיח הזה לאחד התחומים המורכבים והרגישים ביותר בעולם בריאות הנפש: אנורקסיה נרבוזה.

השאלה המתבקשת היא האם פסילוסיבין עשוי להפוך בעתיד לכלי טיפולי עבור אנשים המתמודדים עם אנורקסיה. בשלב זה התשובה עדיין אינה ברורה. המחקר מציג ממצאים ראשוניים ומעוררי עניין, אך רחוק מלהוכיח שמדובר בטיפול יעיל או מאושר.

המחקר נערך על ידי חוקרים מאימפריאל קולג' בלונדון, אחד המרכזים המובילים בעולם לחקר פסיכדליה. מדובר במחקר פיילוט חד-זרועי, כלומר ללא קבוצת ביקורת, שכלל 21 נשים בוגרות שאובחנו עם אנורקסיה נרבוזה כרונית. המשתתפות התמודדו עם ההפרעה במשך כ-11 שנים בממוצע, גילן הממוצע היה 32 שנים, ומדד מסת הגוף (BMI) הממוצע עמד על 16.4, נתון המעיד על תת-משקל משמעותי.

המשתתפות עברו שלושה מפגשי מינון במשך שישה שבועות: מפגש ראשון עם מינון נמוך מאוד של 1 מ"ג פסילוסיבין, ולאחריו שני מפגשים עם מינון של 25 מ"ג. כל זאת במסגרת טיפולית שכללה מפגשי הכנה, ליווי מקצועי במהלך החוויה, ושיחות אינטגרציה לאחריה.

חשוב להדגיש כי מדובר בהתערבות רפואית שנערכה במסגרת מחקר קליני מבוקר. הטיפול כלל פרוטוקול מסודר, צוות רב-מקצועי, מפגשי הכנה, ליווי במהלך החוויה, שיחות אינטגרציה ומעקב רפואי. תנאים אלה הם חלק בלתי נפרד מהמחקר, ואינם דומים לשימוש עצמאי בפסילוסיבין.

על פי החוקרים, הטיפול נסבל היטב אצל רוב המשתתפות. תופעות הלוואי השכיחות ביותר היו כאבי ראש, בחילה וסחרחורת, ורובן היו קלות וחלפו בתוך זמן קצר. במהלך המעקב דווח גם על אירוע חריג חמור אחד, שבו אחת המשתתפות ניסתה לשים קץ לחייה מספר חודשים לאחר סיום ההתערבות. החוקרים ציינו שלא נמצא קשר סיבתי בין האירוע לבין הטיפול בפסילוסיבין, אך דיווחו עליו כחלק מהשקיפות המחקרית.

במעקב שנמשך עד שנה נרשמו שיפורים במדדים שונים של הפרעת האכילה, במוטיבציה לשינוי ובמדדים פסיכולוגיים נוספים. לאחר שלושה חודשים, כ-48% מהמשתתפות הציגו ציונים במדדי הפרעת האכילה שהיו דומים לטווח שנצפה אצל אנשים ללא אנורקסיה. עם זאת, החוקרים מדגישים שמדובר במדד מחקרי בלבד, ולא בהכרח בהחלמה קלינית מלאה.

מנגד, במהלך תקופת המחקר לא נצפה שינוי משמעותי במדד מסת הגוף (BMI). כלומר, השיפור שנמדד היה בעיקר במדדים הפסיכולוגיים ובאופן שבו המשתתפות חוו את ההפרעה, ולא במשקל הגוף עצמו.

וזו אולי הנקודה החשובה ביותר בסיפור הזה. המחקר לא אומר שפסילוסיבין "מרפא אנורקסיה". הוא כן מצטרף לשורת מחקרים שמעלים שאלה עמוקה יותר: האם חומרים פסיכדליים, כאשר הם ניתנים בצורה מקצועית ובטוחה, יכולים לעזור לאנשים לפגוש מחדש דפוסי חשיבה והתנהגות נוקשים, כאב רגשי, דימוי עצמי ותחושת שליטה, במקומות שבהם טיפולים קיימים אינם תמיד מצליחים להביא לשינוי משמעותי?

אנורקסיה היא לא רק עניין של אוכל או משקל. זו הפרעה נפשית מורכבת, עקשנית ולעיתים קטלנית, המערבת גוף, זהות, שליטה, חרדה ובושה. לכן כל כיוון טיפולי חדש בתחום הזה מעורר עניין, אבל גם מחייב זהירות רבה.

המחקר הנוכחי חשוב לא משום שהוא מספק תשובה סופית, אלא משום שהוא מראה שהגישה אפשרית, בטוחה יחסית במסגרת מחקרית מבוקרת, וראויה להמשך בדיקה. השלב הבא יצטרך לכלול מחקרים גדולים יותר, קבוצות ביקורת, אוכלוסיות מגוונות יותר ובדיקת יעילות ובטיחות לאורך זמן.

עד אז, המסר צריך להיות ברור: אין כאן המלצה לשימוש עצמאי בפטריות או בפסילוסיבין לטיפול בהפרעות אכילה. להפך. מדובר בתחום רפואי רגיש שמחייב אבחון מדויק, ליווי מקצועי וסביבה טיפולית מבוקרת.

אבל בתוך כל הזהירות הזאת, יש גם מקום לתקווה. לא תקווה של "תרופת פלא", אלא תקווה מדעית זהירה, שלפיה ייתכן שבעתיד נוכל להוסיף כלים טיפוליים חדשים עבור אנשים המתמודדים עם אחת מהפרעות בריאות הנפש הקשות והמאתגרות ביותר לטיפול.

מקורות:

• המחקר פורסם ב־The British Journal of Psychiatry על ידי Cambridge University Press ב־8 ביולי 2026, וכלל 21 נשים עם אנורקסיה שקיבלו שלושה מפגשי מינון של פסילוסיבין לצד טיפול בדיבור ומעקב קליני. (Cambridge University Press & Assessment)
• אימפריאל קולג׳ פרסמו תקציר מחקרי שמדגיש כי מדובר במחקר קטן וראשוני, עם פוטנציאל טיפולי אך צורך ברור במחקרים גדולים ומבוקרים יותר. (Imperial College London)
• המחקר זכה גם לסיקור בתקשורת הפופולרית, ובהם New York Post (nypost.com)