צילום : ליאב בן יקר

״מה נעשה עם הזמן שלי עד שהאפקט יעלה?״ חשבתי לעצמי. ״בוא פשוט נהנה מהיופי שיש למקום הזה להציע״. וואו איזה מקום. כמה פשטות. כמה ניתוק מהסיפורים והבולשיט. איזה חיבור עוצמתי לחיים פשוטים מלאי קסם בטבע.
אחרי בערך עשרים דקות התחלתי להרגיש את האפקט של הפטריות. משום מה ההשפעה שלהן התחילה מהר מאוד הפעם. נעמדתי על הדשא והתחלתי להזיז קצת את הגוף. הנפתי כמה תנועות של טאי צ׳י לאוויר שהתעייפו מהר במיוחד. מסיבה מסוימת עלתה בי תחושה של חוסר ביטחון בלהזיז את הגוף. במקום זאת החלטתי להיכנס לטבילה קטנה במים. התפשטתי והתיישבתי על הסלעים שלצידי המפל. מהצד השני של הנחל ראיתי את המשפחה של ישמאל מתיישבת לארוחת צהריים. חייכתי אליהם ונופפתי לשלום.

כשהגעתי למקום לראשונה ביקשתי מהזוג הספרדי לשאול את ישמאל אם זה בסדר מבחינתו ובני משפחתו להתרחץ בעירום. הם אמרו לי שהוא השיב שאין עם זה שום בעיה. למרות זאת כאשר חשפתי את עצמי מולם עדיין עלתה בי תחושה של חוסר נוחות.
אחרי כמה דקות של מדיטציה בתוך המים הקפואים הרגשתי שהגיע הזמן ללכת למיטה ולצלול לתוך המוסיקה. זה היה פלייליסט שכל המהות שלו היא ריפוי. שמרתי אותו לרגע מיוחד והאמנתי שהרגע המיוחל הזה הגיע. שמתי את כיסוי העיניים שלי ונתתי לפלייליסט להתנגן.
בעודי מנסה להרפות לתוך הרגע, גל כבד של חום הגיע וכיסה את הכיפה. עוד לפני זה הייתה לי הרגשה שזה יהיה עלול להפריע, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה. חשבתי שלשכב ערום במיטה עטוף בשמיכה דקה אחרי טבילה במים הקפואים יעניק לי את הטמפרטורה הרצויה, אבל לגמרי טעיתי. אז במקום לשכב התיישבתי למדיטציה בגב זקוף. עצמתי את העיניים והתחלתי להתבונן פנימה. לא יודע למשך כמה זמן ישבתי ככה, אבל בשלב מסוים פקחתי את העיניים. זרמים של אנרגיה התחילו לתקוף אותי בכל מיני איזורים שונים בגוף. גלים של מתח שהצטברו עמוק במערכת. וואו אלה היו כאבים פיזיים קשים במיוחד.

לא תיארתי לעצמי שאפשר לחוות כאבים כאלה עם שימוש במרחיבי תודעה.
חשבתי על אנשים שמשתמשים במדיסין ה״קמבו״. פתאום נהיה לי יותר ברור למה הם עושים את זה. הצלחתי להבין יותר לעומק גם את הדרך הזו לשחרר מטען רגשי שכלוא במערכת.
וואו הכאבים האלו היו פשוט מצמררים. פחדתי שהזרימה של האנרגיה שלי תישאר תקועה במצב הזה. קפצתי מהמיטה והחלטתי לשבת בחוץ. התיישבתי על דלת הכניסה של הכיפה והתבוננתי במראה של הטבע. הוא לאט לאט התחיל להתמלא בגוונים אפלים. הזרם של המים נפסק והצבע שלהם נהפך לאפור. הצמחים שהיו מבעד לנחל התייבשו והעלים שלהם נבלו. הסלעים שישבו על המפל הביעו מן פרצוף מפחיד שכזה, והדגים שהיו בנחל צפו מעל פני המים כאילו מתו. הפנתי את המבט לזרועות שלי. ראיתי אינספור נמלים מטפסות עליהן. הורידים שלי התנפחו והפכו להיות בצבעים סגול ואדום כהה.
התחלתי לחשוב שאולי האצתי את הקצב של החיים למקום אחר בציר זמן של ההיסטוריה, ועכשיו אני תקוע במחזור חיים שהכל בו הפך להיות מת. הרגשתי שכל הפחדים והדברים שאני הכי שונא בעולם מתקיימים בו זמנית ועכשיו אני צריך להיות שקוע בסבל הזה.
הייתי בטוח שכל מי שאני מכיר נעלם. כל מי שלקח חלק בחיים שלי כבר לא רלוונטי יותר למחזור חיים הזה. המשפחה שלי וכל החברים שלי כבר לא יהיו עוד חלק ממני, ומהרגעים הבאים אצטרך להתמודד עם העובדה שאני במחזור חיים אחר, ושאני לא יודע יותר מי אני ואיפה אני נמצא.