טריפ ריפורט מפורט ומעניין מחבר הקהילה שלנו, קריאה מהנה!

3mmc (דוקטור)

כמובן אני מציין שכל מה שאני כותב זה חוויה סובייקטיבית שמושפעת המון מהסט והסטינג והכמות.
אני לא מעודד או ממליץ לאף אחד להשתמש בשום סם ואני כותב את הדיווחים האלה מהנסיון שלי כדי שאחרים ישתמשו בידע הזה בצורה גם של צמצום נזקים ושימוש אחראי במידה וכבר החליטו להשתמש על דעת עצמם.

טוב אז הפעם נדבר על ה3mmc, נהיה מאד פופלארי בארץ כמו שאתם בטח רואים, הכינוי שלו זה "דוקטור"
אלוהים יודע למה…
ממשפחת הקתינון, אמפטוגן במידה מה.
חברו ה4mmc גם מאד פופלארי בארץ והם דומים אבל שונים.
אומרים על 3mmc שזה אמור להיות כמו שילוב של אמדי עם קוק.

האמת שיש לי ניסיון קודם איתו, פעם קיבלתי כמות עצומה שלו מעורבב עם 4mmc מה שמכרו לי כ"קטאמין" ותוך כדי שאני מחסל את השקית כמו חזיר ולא מקבל שום אפקט של קטאמין, אני מבין שזה משהו אחר, וחברים עם נסיון כבר הסבירו לי מה זה, לחומרים האלו יש ריח וטעם ברורים כשמכירים אותם.
פעם גם אחרי בינג' של קוק, מחרדה שההיי לא ירד קניתי גרם שלו וחיסלתי הכל בו באותו היום, לבד!

אז כמו שאתם יכולים להבין החומר הזה ממכר בטירוף, הזמן השפעה שלו קצר יחסית, והרצון לקחת עוד ועוד מרגיש מאד מאד נרקוטי.

אז בואו אספר לכם את החוויה האחרונה שלי מהחומר הנ"ל

הסט והסטינג (לפני שבועיים בערך מכתיבת שורות אלה)
אני אשתי באיטליה, אנחנו בסוג של סגר…
אין לפגוש חברים, אין לצאת למסעדה או ברים, הדבר היחיד שאנחנו עושים מחוץ לבית זה ללכת לפארק היפייפה שקרוב אלינו.
אשתי לומדת כל השבוע בקדחתנות באוניברסיטה, שזה אומר להיות תקוע מול המחשב, ואני גם עובד מהבית עם המחשב.
כל השבוע אנחנו מחכים לסופ"ש כדי לשתות קצת ולהנות להיות אחד בחברת השניה.

אז מגיע סופ"ש, הכנתי לנו קוקטייל מנגו מרגריטה ספייסי מדהים (מתכון בתגובות למי שיבקש)
עשינו שיחת זום עם חברה שלנו ואחרי זה הכנתי לנו לבליעה 150 מ"ג (נחשב מנה סבירה) של 3mmc.
תוך כדי שאנחנו שותים החומר עלה לאט לאט ובעדינות יחסית לאמדי, ממש 30 דקות כבר מתחילים להרגיש את החשמל של הממריצים, את הפתיחות באיזור החזה ואת הרצון לדבר ולדבר ולדבר.
אפילו יותר מאמדי התחושה האופורית הזאת ששום דבר שתגיד לא יוכל לפגוע בך, שום דבר שהפרטנר של יגיד לך לא יפחיד אותך, השיחה מגיע למקומות מאד כנים ו"תרפיוטיים"… אבל יש לזה קאץ'!

הסנפנו עוד שורה, עוד שוט, עוד שורה, מדברים מדברים, בולעים עוד כמות, עוד שורה עוד דיבורים.
פילוסופיות, רגשות, טראומות, מחמאות, אפילו עם האדם הכי קרוב אליך אתה לא מגיע לרמת פתיחות כזאת ביום יום.
וכל פעם מרגישים שהחומר מחזיק איזה כמה דקות ונופל, כאילו כל הדלק של השיחה שלך והאמפתיה שלך נשען על החתיכת קריסטל הזה (מה שמרגיש מאד דומה לקוק).
וכל פעם מתדלקים מחדש כי ההיי הזה מרגיש כל כך טוב!
אתה זן, אתה גורו! אתה חכם ומכיל הכל! לא מפחד מכלום ומהיר מחשבה! ואז זה נופל ואתה חייב לקחת עוד כדי לתחזק את זה.

והשעות עוברות מהר מאד וכבר זריחה, והופס הלכו להם 2 גרם ואיתם גם הדלק של הדיבור.
כל הכנות והפתיחות מתקיימות אך ורק בתנאי שהמוח מוצף בהורמונים שמאפשרים את זה.
אתה כבר לא הדאלי לאמה, אתה לא גורו אמנות רב מימדי שמכיל את כל העולם ומשתף את כל הידע שלו, אתה חולדה.
חולדה שמחפשת איך היא מתמודדת עם הדאון אחרי שהייתה על הגבעה הכי ירוקה ובהירה.

אז הסנפנו אמפטמין (יש לי מרשם לאטנט)
ריסקנו אלוהים יודע כמה כדורים אבל פאקינג הרבה, ושותים שותים שותים כדי לנסות להחליף את התחושה הנוראית הזאת.
אין שיחות, אין פתיחות, יש שקט, כל אחד מנסה להרים מחדש, אבל זה לא זה.

בשלב מסויים הגוף כבר מחליט שדי, אשתי ואני אפילו הגענו לקונפליקט מסויים כי בלי להכנס לפרטים נגיד שנחצה גבול מסויים ביננו שרק בהשפעת החומרים האלו הוא נחצה, ואחר כך אתה מבולבל מאד.
בכיתי עליה, אמרתי לה שאני מצטער ושלא התכוונתי, היא הרגישה בדאון זוועתי ושנינו ניסינו לישון.
לא באמת הצלחנו.

דיספוריה,
אני בטוח שאתם מכירים את התחושה הזאת אחרי אמדי, שאתם מרוקנים.
לא הייתי מתאר את זה כדכאון כי גם זה רגש ודיסהופוריה זה כשאין לך רגש, ההורמונים שאחראים על הרגשות נגמרו אז אתה מרגיש מרוקן.
אף פעם לא הרגשתי את זה מאמדי ככה, הרגשתי טיפה אבל תמיד יכולתי להתאושש… כנראה זה גם בגלל הכמות הגבוהה של האמפתמין שלקחנו בסוף, אבל אני לא מאחל תחושה כזאת לאף אחד.

אז שנינו בדאון ושנינו מבולבלים.
כי כשאתה בהשפעה של חומרים מהסוג הזה, אתה מדבר בפתיחות כמו שיכור, אבל אתה לא היית שיכור בכלל.
למעשה אתה היית צלול לחלוטין, אבל הזכרון מהחווייה מעורפל.
כל השיחות והשיתוף וההבנה העמוקה, כל הדברים שרצית שהפרטנר שלך יגיד לך נאמרו באותו הלילה וההפך, ועדיין… זה כאילו לא באמת קרה, כאילו היה חלום או אשליה.

ואת התחושה הזאת אני גם מכיר מאמדי והיא נורא מבלבלת אותי.
אתה פתוח ואתה אומר הכל ואז אתה מרגיש גועל מעצמך ואומר "למה סיפרתי אתמול את כל הסיפור חיים שלי לאדם הזר הזה אתמול במועדון?"
אז עם אנשים זרים זה ניחא, אבל עם האדם שאתה הכי אוהב בעולם?
הרי הפתיחות הזאת זה האידיאל במערכת יחסים, אבל זה לא קל להגיע לשם, זאת עבודה קשה על עצמך ועל התקשורת שלך עם בן הזוג שלך.
ועם החומרים האלה אתה מקבל את זה על מגש של כסף ואז זה נלקח ממך באגרסיביות.
ואני לא הרגשתי מכור לתחושה, הרגשתי מכור לאשתי מסוממת, וזאת תחושה נוראית.

וכבר הרגשתי את זה אחרי לילות אמדי (וגם על אמדי אתה מרגיש את הצורך להמשיך ולהמשיך, אבל לא כמו ה3mmc) עם אשתי,
ואכן זה עזר לנו לשתף דברים חשובים שלא בהכרח היו יוצאים, אבל גם נאמרים לפעמים דברים והסכמות והבנות, שאחרי אותו הלילה כאילו בוטלו לחלוטין.
שיחה לתפיסתי, אמתית וכנה! היא כמו "מגע" שמשנה מצב.
ובחוויות האלה זה כאילו לא באמת נעשה מגע ולא באמת השתנה מצב.
מזוייף, אשליה.

שורות סופיות לגבי הסם הזה, הוא מרגיש טוב, טוב מאד, טוב מידי!
זמן השפעה מאד קצר שגורם לך לרצות לקחת עוד ועוד.
בהחלט יש לזה יכולת טיפולית ופתיחות לב אבל אם רוצים לקחת את זה באחריות צריך להגביל כמות (וזה קשה, מאד, ואתה גם עלול לקרוא למר סוחר כי הדאון כל כך מפחיד).
ומעבר ללהגביל כמות, להציב "יעדים".
נניח אנחנו זוג שמרגישים שיש מתח וצריך לדבר?
לכתוב על דף לפני הלקיחה, על מה רוצים לדבר? מה מפריע לנו? מה כואב לנו?
אני מרגיש שבלי מסגרת וכוונה, עם הסם הזה אפשר ללכת לאיבוד בקלות.
הוא מנחה אותך לדרך שהיא לפעמים לא נכונה לך וגורם לך להתנהג ולחשוב בצורה מאד רחוקה מהסנטר, לרדוף תענוגות וסיפוק מיידי.

ביום שאחרי שנינו הרגשנו בדיספוריה היסטרית, הרגשתי שהמוח שלי מחווט כדי לחפש את ה"מנה הבאה" ואתה רק מחפש מה ירגש אותך דופאמינית.
כל החברה שלנו, והרשתות החברתיות ומרכזי קניות מושתתים על לגרום לך להרגיש תגמול ובכך המוח מפריש לך דופמין, אז קל להשאב ל"מטריקס" של החיים ולתחושת העצבות והבלבול הזאת.
המחשבות נהיות טורדניות וכפייתיות, אתה מרגיש מחוץ לסנטר שלך כי המוח שלך חווט מחדש כמו חולדה לחפש עוד מנת דופמין.

אז החלטתי שיום אחרי נעשה טריפ, כי הפסיכדליים תמיד מחזירים אותי לסנטר ומנקים ממני את כל ההתמכרויות.
תמיד מראים לי את דרך הישר ומה באמת בפנים עושה לי טוב.