רקע והקשר למחקר

בעוד שבאירועי טרור אחרים רמות הפוסט-טראומה נעות סביב 6–15% מהשורדים, הממצאים במקרה של נובה מצביעים על שיעור חריג – 65% מהמשתתפים חווים קשיים משמעותיים בהתמודדות עם חוויות טראומטיות. כפי שהסביר פרופסור רואי אדמון, נוירופסיכולוג מוביל במחקר:
"בעקבות האירוע, הסימפטומים של PTSD אצל רבים הם לא תופעה זמנית אלא מצב ממושך, כאשר האיום ממשיך להיות חלק בלתי נפרד מהמציאות היומיומית של השורדים."

חלוקת קבוצות המשתתפים והשפעת החומרים

המחקר, הכולל כ-750 שורדים מתוך מדגם מייצג של כ-3,500 משתתפים, הבחין בין חמש קבוצות שונות לפי סוג החומר שלקחו במסיבה:

• קבוצת הפסיכדליים – אנשים שנמצאו תחת השפעת פטריות, LSD ודומיהם.
• קבוצת הסטימולנטיים – משתמשים בסמים ממריצים כגון קוקאין וספידים.
• קבוצת האמפתוגניים – כאלו שנטלו MDMA, שסביבו מעגל של תחושות אהבה ואופוריה.
• קבוצת האלכוהול והגראס – שבה השתמשו חומרים נפוצים אלו.
• קבוצת השורדים הלא מושפעים – המשתתפים שלא לקחו כל חומר בזמן האירוע.

בין הממצאים הבולטים עולה כי אנשים שהשתמשו ב־MDMA דיווחו, חמישה חודשים לאחר האירוע, על הפחתה בסימפטומים של פוסט-טראומה ואף במקרים של דיכאון וחרדה, לעומת אלו שהשתמשו באלכוהול או בגראס. פרופסור רועי סלומון, חוקר בכיר בתחום הפסיכדליה, מסביר:
"המידע שלנו מצביע על כך ש־MDMA עשוי להוות גורם מגן מסוים, אולי בזכות תחושת החיבור החברתי והאופוריה שהוא יוצר, מה שמסייע לעיבוד החוויה הטראומטית בזמן אמת."