הסאונד של הקהילה עם פאשה ולאון #001

ממצב חברים? 
אנחנו פאשה ולאון חברים שלכם מהקהילה הנפלאה הזאת
וברוכים הבאים לפינת פיילוט חדשה שקיבלנו את ההזדמנות לנסות ורצינו להציג לכם,
הסאונד של הקהילה 
אז קצת עלינו, שנינו מוזיקאים, גיטריסטים כבר שנים ומתחילים חדשים בעולם המוזיקה האלטרונית (אבל זה עוד יבוא) שהמוזיקה פשוט השתלטה לנו על החיים וניתנה לנו הזדמנות מוזהבת לפסל וליצור איזור חדש בקבוצתנו.
פה נכיר מוזיקה ,שבאווירת הקבועה שלנו, היא פסיכדלית
לא רק בטראנס או ברוק, אלא מטרתנו לסרוק את כל ספקטרום המוזיקה בשלל גווניה, לבחון איך היא שינתה ומשנה אותנו בכל המובנים ואיך היא התפתחה לאן שהיא הגיעה היום.
וכמובן לפתוח על זה שיח בין אם זה ליצור סטינג, לחקור מוזיקה חדשה ואפילו סתם לעשות ספונג'ה בסבבה. אנחנו פה לתת לכם קצת וייבים טובים עם טונים הזויים וגם כדי לקרוא בין התווים.
שמחים בהזדמנות פשוט לחשוף אנשים לעולם העצום שאנחנו אישית טובעים בו כמוזיקאים. 
יאללה מתחילים!
ההרכב האגדי שנפתח בו הם Pink Floyd
להקה מטורפת שבשבילנו תופסת תמיד מקום מיוחד
ובשיר הבא שבחרנו להתמקד בו , Time, אפשר לראות דרך הצלילים ההזויים של מנגנוני השעון והצלצולים שזה יותר מסתם מלודיה וקצב, אלו תובנות ולקחים. 
השיר הזה ספציפית, בשבילנו מלמד על הערך החשוב של זמן ועל התפיסה העצמית של האדם מול אותו אלמנט שלפעמים קשה לתפוס
וכמה שאנחנו בני האדם עסוקים במרדף אחרי דברים שטחיים הנאבדים מהר באותו אוקיינוס של שניות שסוחף
ועם זאת בדרך מסוימת גם לקבל שאין על מה ושמה שנשאר זה לפעמים לזרום ולהינות as we are one step closer to deaeth.
כמובן שאת הסולו מטורף שמנגן על מיתרי הנשמה קשה לפספס, המעברים המדוקדקים שממריצים ומאזנים כאחד. 
האלבום dark side of the moon הפך רב מכר עוד אי שם ב1973 והחזיק בתואר זמן רב והסגנון החדשני חודר התודעה ופורץ הדרך שהם ליטשו הקנה להם מאותו רגע חלק ענק בהיכל התהילה של המוזיקה
לכן אין ספק שהם חלק גדול מההיסטוריה והמנגינה שלהם מהדהדת עד היום בתדר התודעה הגלובלי
לנו באופן אישי החוויות אסיד הראשונות היו מטורפות הודות לאלבום הזה, אפשר לומר למדנו על עצמנו לעומק ובמימדים שאפשריים רק עם הלהקה האגדית הזאת.
פתחו ת'ראש ואת האוזניים 

https://www.youtube.com/watch?v=JwYX52BP2Sk

ואחרי שכבר נכנסנו לאווירה היותר צבעונית נשמח לקחת תפנית בעולם הפסיכדלי, אז הדקו את החגורה וקחו דריפט של החיים למסע קסום ועמוק לתוך העולם של LSD for your Ears
הרכב פסיכדלי אינסטרומנטלי שפגשנו לגמרי בטעות , אך במוזיקה אין דבר כזה , זה המקרה הנדיר הזה של Happy accident
שמשנה אותך אחרי זה קצת לתמיד. 
אז בואו נצלול ליצירה שלהם מתוך House Of 3 Doors

https://www.youtube.com/watch?v=lcYUxg9nFvk

בחרנו דווקא לשתף את הקטע השני מתוך 3 כי לדעתנו הוא מדבר על המסע האישי של כל אחד עם עצמו ( אבל מחכים לשמוע את שלכם)
וגם…הוא פשוט הקסים אותנו באופן אישי מהרגע שלחצנו פליי
בין המנגינות העדינות שכבר מלטפות עוד מהקטע הראשון, ישנה שניה באמצע הקטע השני שכל אחד ישים לב שהוא פשוט כבר פסע בצעדי ענק אל תוך הדלת וכבר אין שום דרך חזרה לתוך בית פסיכדלי בדרך שהוא לא ידע שהולך בה אפילו האמת…
עד שלא נגמר הקטע השלישי זה מסע שבסופו לקח שניה להתאזן אל המציאות בחזרה…הרגשה כה מוכרת ~
אז קחו לכם שעה להקשיב ולעכל את יצירת המופת הפסיכדלית הזו שברגע שתתחברו אליה תיקח אתכם למסע צבעוני ולועס אוזניים במיוחד.
ולקטע האחרון ניקח עוד תפנית בעלילה הפעם במימד הכלים האינסטרומנטלי ונציג את אחד האומנים האהובים על שנינו
Angel Vivaldi 
גיטריסט סולו שבא מעולם המטאל, אחד האנשים המוכשרים על הפלטנה לדעתנו ובחור מיוחד שנותן טוויסט יצירתי ומתוחכם
דוגמא מגניבה לכך היא שברוב השירים שלו הוא בוחר לתת שם ליצירה על שם הורמון שמופץ במוח בתחושות שמוכרות לכולנו מחיי היום יום (אדררנלין, אוקסיטוצין, דופמין)
ואין ספק שההליכים השונים מתפרצים בזמן השמיעה, זאת בזכות הטכניקה המשוגעת שיוצרת ניצוצות בין האונות ומשאירה לפעמים את הלסת למטה.
ללא טעות ,זוהי חוויה מוזיקלית עמוקה שמשלבת את הסגנון הברוטלי של השרדינג עם צלילים מדויקים מקפיצים ומהירים שהם כיף ענק לאוזניים
אך הקטע שנציג היום יהיה מהרגועים שלו, ושמו Sea of Heartbreak
קטע בלאדה מרהיב שמשלב את העדינות של צלילי הרקע הרגועים והסולו שמהול בדיסטורשן אינטנסיבי
שמפריח אפקט שפורט ביסודיות על המיתרים הכי מדויקים של הנפש
ועם כל וורסיה מפגין רגש דרך כלי נגינה מה הוא! (אם תצליחו לעקוב אחרי האצבעות שלו בכלל)
לנו זה תמיד מצליח להמיס משהו בלב 


מקווים שתהנו 
כיף ענק לנו לשתף איתכם את האהבה המוזיקלית שלנו איתכם בשלל התווים והאוקטבות!
נשמח לשמוע את דעתכם , מה הרגשתם, איפה זה תפס אתכם לא מוכנים כמו שזה עשה לנו כלכך הרבה פעמים
אנחנו היינו פאשה ולאון ועד הקיק הבא!