טריפ ריפורט – טריפ ריפוי

מאת : Dani P

יום שישי, 24.03.2023.

דיקורונה. כנרת.

שישי בצהריים מגיע, ואני מתלבטת מתי לקחת את החצי קרטון אסיד שנשאר לי.

בבוקר? לא, זה כבד מידי.

צהריים? לא, אז זה לא יחזיק עד הערב.

אז יאללה, בערב.

אני נחה לי, הכי בצ׳יל שיש,

ואז שומעת שב-14 Rising Dust עולים ברחבה הראשית.

מהההה לא נכון!!! חייבת לקחת אסיד.

אבל רגע, אני חושבת על זה ומחליטה לנסות לחכות.

הולכת לרחבה, נהנית מהמוזיקה ורוקדת

ואז הם עולים.

בשנייה שהם עולים אני מבינה שאין מנוס מהאסיד.

מתלבטת כמה לקחת. חצי? רבע?

מתייעצת עם חבר, ואומרת לו ״וואלה בא לי לעוף, אבל אולי חצי זה יותר מידי?

אני עפה לשמיים מחצי״

אומר לי ״אני הייתי לוקח חצי אם הייתי את, מה רע בלעוף?״ 

רצה לאוהל שלי, לוקחת את השקית וחוזרת לרחבה בטיל.

ברחבה אני ממתינה עוד רגע,

בודקת עם עצמי "באמת בא לי עכשיו אסיד? מה איתי? איך הוויב?"

וואלה כיף לי, אני לוקחת חצי. יאללה.

שמה את הקרטון על הלשון, ואחרי כמה דקות בולעת אותו.

#התחלנו.

אני יודעת להבחין מתי הוא מגיע, מתי עלה.

משהו בתודעה משתנה,

פתאום העולם חד יותר, ברור יותר.

פתאום יש איזו סקרנות בלתי נמנעת.

פתאום משהו בי רחב יותר, מודע יותר.

הגוף מתחיל לזוז אחרת, רפוי יותר.

המוזיקה סוחפת, אני המוזיקה והמוזיקה היא אני.

אני מורידה נעליים, חייבת להתחבר לאדמה, להרגיש אותה.

אני נכנסת לטראנס, פעם אחר פעם מובן לי יותר ויותר 

למה קוראים למוזיקה הזו טראנס.

אני בגוף אבל הנפש עלתה למעלה גבוה, מטיילת בין צלילי המוזיקה,

והחום של הגוף עולה, חייבת להתרענן, להתקרר,

מזל שהכנרת ממש מרחק פסיעה ממני – אז אני נכנסת.

טובלת את הגוף במים הקפואים ומרגישה כמה זה טבעי,

אני מכניסה את כל הגוף וגם את הראש למים,

צפה ושומעת את הבאס מהמוזיקה מגיע אליי דרך המים.

אני מרגישה מבורכת באותם רגעים.

וחוזר הצורך להרגיש אדמה תחת רגליי, אז אני יוצאת החוצה.

ואז מתחיל לרדת החושך, ומשהו משתנה באנרגיה שלי.

אני עדיין גבוה על האסיד, כאשר מתגלות אליי שתי דמויות –

הנקבה המוארת והנקבה האפלה שבתוכי.

אני רואה אותן רוקדות יחד, זזות, משחקות, ואני מבינה

שכך גם הנפש שלי פועלת, ככה העולם עובד –

משחק של אור וחושך, ירח ושמש, אפלה ובהירות.

נופלת עליי דמותה של אם גדולה, חזקה, יציבה,

כזו שיש לה מטרה, דרך, יעד,

ואני מרגישה שהיא באה ללמד אותי את הסנטר שלי,

להחזיר אליי את העוצמות שלי, להזכיר לי את הצדק בדבקות בדרך שלי,

אני מסתכלת לאופק וחוזרת על תנועות של כיוון, חדירות מטרה, 

הכל ברור לי פתאום, חד, לא ניתן לשתי פרשנויות.

וזו ההשפעה של אסיד עליי, בסט וסטינג הנכונים ובמינון הנכון – 

הוא מפקס אותי, מחדיר בי אנרגיה זכרית מוארת שמזכירה לי

יציבות, עוצמה, בהירות, החלטיות, מנהיגות

הוא משחרר אותי, מרפה את המתח בגופי ובנפשי, 

הוא מגלה את הנפש שלי, מוציא אותה החוצה

אבל באור קצת אחר, נותן לה להיכנס פנימה

לנתח ולהבין דברים שנסתרים ממני ביום-יום

הוא עוזר לי להבין במהירות ובחדות דברים

הוא מפיל לי אסימון אחרי אסימון

לא מוותר, לא מרחם עליי, לא נותן לי ליפול לחולשה,

וכמו שאני קוראת לו בשיא הטריפ, בשיא הסבל או בשיא העונג –

מורה נבוכים.